1. שמעתם פעם על מסה כפול תאוצה? ככה יוסטון גברה על גולדן סטייט!
אני לא יודע איזה תרומה היתה יותר חשובה מכל המשתנים האלה, אבל זה לא משנה. כולם היו חשובים ביותר!
-
לתנועה ללא כדור.
-
להעברת כדור מהירה בעיקר ברבע השני והשלישי תוך כדי ויתור על פיק-אנד-רול, ובמקומו מסירות מהירות עד שמוצאים את האדם הפתוח.
-
למסה כפול תאוצה, AKA "כוח".
-
לשיווי משקל נדיר בין תרומת השחקנים ושיתוף השחקנים (טאקר, גורדון, אריזה, פול, והארדן) במקום לבנות על אחד, כפי שהווריורס עשו היום עם דוראנט!
-
הגנה! הגנה! הגנה! אני לא יודע מתי העונה הווריורס ראו הגנה נדבקת כזאת שלא מוותרת ויהי מה!
בא לי לשאול אתכם שאלה, כי אני במן מצב רוח קרבי בגלל ההצגה שנתנה יוסטון: אם יש קרב MMA בכלוב סגור (או בסימטה חשובה, MAKES NO DIFFERENCE TO ME) בין דריימונד גרין לבין פיג'יי טאקר, על מי הייתם שמים את כספכם?
אני הייתי שם כספי על שחקן הפועל חולון לשעבר ללא הבהוב עין.
אולי זה מסביר את הרגשתי אחרי המשחק, ואולי כל מילה נוספת מיותרת.
אני לא ארחיב יותר מדי. יוסטון לא נולדה מחדש.
היא פשוט באה לשחק ב-STATE OF MIND אחר: הם באו להילחם, ולנצח, ואולי מישהו הסביר להם שהגיע הזמן להניע את הכדור.
הם ניצחו כי – לעומת המשחק הראשון – הם שיחקו בחלקי המשחק בהם הם יצרו את היתרון במהירות, בתנועה של כל השחקנים, בהעברת כדור ומסירות מהירות עד שנמצא האדם הפנוי, ואז זריקה ופריצה.
הם עשו עוד דבר הערב: הם החליטו לשחק בכוח נגד הקבוצה העדינה והיפה שמבינה רק משחק לטפני, עדין, דליקטי, ומעודן. ברגע שאתה בא נגדם בברוטליות ובגסות – כפי שעשו פיג'יי טאקר, טרבור אריזה, כריס פול, ואריק גורדון – הם נכנעים כי הם לא רגילים ולא יודעים כיצד לשחק נגד כוח, כיעור, חוסר עדינות, ווולגריות.
כנראה שזה הסוד נגד יפי הנפש מהמפרץ.
בנוסף, היה זה מחזה מפתיע ביותר כשהכדור החל לנוע במקום להיעצר אצל הארדן או כריס פול, שאף הוא נדבק מהארדן במשחק הראשון בבידודים וכניסות. אולי מוריי ישב על היציע כועס וממורמר שמשחק הבידודים שהוא החליט להשתיל ברוקטס הלך קיביני-מאט באיזה 75% מהמשחק, ובמקומו בא משחק שמתאים יותר לווריורס מאשר להם.
אני מקווה שמייק ד'אנטוני קלט מה הלך במגרש כי לי ישנו רושם חזק שהשחקנים עשו זאת על דעת עצמם.
משך המשחק כתבתי איזה שלושים נקודות חשובות לדיון, אבל עתה כשאני מסתכל עליהן, אני אומר לעצמי WHAT THE USE? פשוט אין טעם.
רק כמה נקודות שממש הטרידו אותי:
*למזלו של סטף קרי, להארדן היה יום קליעות גרוע ויום כניסות בינוני אבל את שומרו קרי הוא עבר שוב ושוב בקלות, רק לא סיים טוב. לא הבנתי כיצד סטיב קר לא רואה זאת ולא שם עליו שומר טוב יותר. אגב, בדקות הספורות שניק יאנג שיחק ושמר על הארדן, הארדן התקשה מאד הן בניסיון כניסה, והן בקליעות מרחוק שהוא כמעט חסם.
*מה ד'אנטוני נותן להארדן להיות השומר על דוראנט בחלקי משחק כל כל גדולים?
עבורי שתי ההוכחות הטובות ביותר לשינוי הדרמטי במשחקה של יוסטון הן אלה:
1) במשחקה של יוסטון הלילה היו לה 15 אסיסטים כבר בחצי הראשון (בו היא ניצחה את המשחק). במשחק הראשון כ-ו-ל-ו היו לה 18 אסיסטים!
2) בחצי הראשון טאקר ואריזה קלעו יחד 29 נקודות. במשחק הראשון שניהם י-ח-ד קלעו 9 נקודות.
כפי שהמורה שלי קווינט לימד אותי, כל המוסיף גורע!
2. אהבה ישנה שנולדה מחדש
בגולד ג'ים (GOLD GYM) לא עושים הרבה מדיטציה. בגולד ג'ים לוחצים פלדה וחתיכים וחתיכות לא מפסיקים להסתכל במראות המסובבות את כל הג'ים הענק לוודא שגופם וגופן הם בדיוק – אבל בדיוק – בצורה שלה התכוונו שיהיו בשבועות של אימונים, רעב, פרוטאינים, וכל מיני עשבי-ים לפיתוח מסה, היקף, או להצר זווית זו או אחרת.
אבל מצאתי כיתת אימון בשם "שרירים ומוח" (MUSCLE AND BRAIN), והחלטתי למה לא. ננסה. אומרים לי שבגילי המוח מאבד כל יום כמה עשרות אלפי תאים, אז אם ישנה כיתה המחזירה למוחי כמה תאים כדי שגם אני אבין שבראד סטיבנס הוא מאמן שלא היה כמוהו מאז רד אורבך, אז למה לא?
בקיצר, אחרי שלחצתי פלדה, ואילצתי חבלים בהיקף של שריר הבייצפס של האשך לנוע בגלים (ניסיתם פעם? משום מה זה ה-IN החדש באימון), מדריך השעור כיבה את האור, הדליק כמה נרות, וביקש שנתחיל במדיטציה שעיקרה הוא דיבור מנטלי אל השרירים שיגדלו במקומות הרצויים, ויתכווצו במקומות הלא רצויים.
בחיי שניסיתי, אבל במקום המחשבות על השרירים, המחשבות הלא רצוניות כבשו את כל התאים שנשארו וחזרתי לחשוב NBA.
חשבתי שוב על הסלטיקס.
חשבתי שישנן כמה דרכים לחשוב עליהם: קבוצה המעוררת השראה…קבוצה המעוררת התפעלות…קבוצה היוצרת התרגשות…קבוצה המראה שהכל ייתכן…קבוצה המאומנת מצויין ומוכנה להקשיב למאמנה ולשחק בדיוק כפי שהוא מבקש…אולי הקבוצה הכי מכללתית מכולן שמזכירה מן דוק או באטלר, אבל עם שחקנים טובים יותר פי אחד וחצי משחקני דוק או באטלר.
קבוצה הממשיכה במסורת. ואז חשבתי על רד ועד קוז, ועל ראסל, ועל הונדו, לושקטוף ולארי, מקהייל ופירס, וכמובן קווין גארנט. כיצד אפשר ללא גארנט?
ואז חשבתי שגראנט היה הראשון שהביא שנאה לסלטיקס. את הסלטיקס של בירד שנאו כי היא היתה כל כך טובה. את הסלטיקס של גארנט שנאו בגלל המרפקים שלו, ופיו המלוכלך.
עם קווין גארנט הסתיימה האהבה הטוטאלית, הבלתי מתפשרת, האהבה בכל מחיר לירוקים כי הוא – לאו דווקא אישית הוא אלא כל מה שהוא ייצג יחד עם פירס, ראז'ון רונדו, פול פירס, וריי אלן – הפך את הקבוצה הטהורה הירוקה לקבוצה עארסית כמו כולן שתעשה הכל כדי לנצח, כולל הליכלוכים שחשבתי שהם שייכים רק ללייקרס ולגולדן סטייט, וכל זיהומי הכדורסל שחשבתי שרק הסגולים זהובים והדאבס הפכו לחלק מ-DNA שלהם.
פתאום מופיעה סלטיקס חדשה ב-2017-18. לפני שאמרת "תקווה מחודשת" גורדון הייוארד ריסק את רגלו חמש דקות אל תוך העונה. לא חמישה חודשים. לא חמישה שבועות. לא חמישה ימים. חמש דקות! ואז קיירי אירוינג חייב לעבור ניתוח באפריל.
הפלייאוף מתחיל ללא שני הסופר-סטארים של הקבוצה.
רגע, לא נגמר. מרכוס סמארט משחק עם כף יד חצי BUSTED. ג'יילן בראון משחק עם שריר המסטרינג מתוח. כאילו לא מספיק אז שיין לרקין חוטף אותה בכתף ונאלץ לשבת.
בראד סטיבנס קורא לג'ייסון טאטום בן ה-20 – אתם זוכרים איזה תינוקות הייתם בגיל 20? – ואת טרי רוזייר למשרדו (הוא החליט שלא יהיה שם אף אחד אחר, לא אל הורפורד ולא אף אחד אחר!) ואומר להם:
"לא תאמינו. אבל גורל הסלטיקס – שהרבה מאד אנשים מחשיבים לדיינסטי גדול – תלוי בידי שניכם יותר מאשר בידי כל אחד אחר".
הם מסתכלים עליו והוא מסתכל עליהם.
טרי שואל: "THAT IS IT, COACH?" (האם זהו זה, מאמן?).
-"THAT'S ALL"
זה הכל. שאת כל המחשבות יעשו לבדם, כשראשם מונח על הכר. אז אני, עכשיו, במדיטציה על מזרון דק בחדר כושר חשוך פתאום חשתי שאהבה ישנה, שכוחה, מתעוררת מחדש.
הקבוצה הראשונה שהתאהבתי בה לחלוטין, טוטאלית, היתה הסלטיקס. בהרבה דברים היא מזכירה לי את אשתי הראשונה רינה ז"ל שנפטרה בשנת 1973 בגיל 35. הייתי נשוי לה 15 שנים. היינו 'חברים' 3 שנים לפני. היא אימן של בנותי סיגל ואפרת. אבל עם השנים קורים דברים. כמובן שנשאתי מחדש, וגייל אשתי אימצה את בנותי שהיו בנות 6 ו-3, והפכה לאם אוהבת ומסורה עד עצם היום הזה.
אהבתי את רינה אהבת נפש. אבל היום בגולד ג'ים בשעת המדיטציה, לפתע ניסיתי לזכור את המאכלים שרינה נהגה להכין לי כי אהבתי מאד את תבשיליה. לפתע נתקפתי במן קור: שכחתי. פשוט שכחתי מה היינו אוכלים לארוחת בוקר, ואם היא נהגה להכין סלט עם ארוחת הערב. חיי התמלאו עם גייל איתה אני מזדקן, ורינה האהובה הופכת ליותר ויותר זיכרון עמום.
אותו דבר קרה לי עם הסלטיקס. הקבוצה שכה אהבתי פעמיים, בשנות ה-60 ואז שוב בשנות ה-80 החלה להפוך לזיכרון עמום כי נוצרה עבורי קבוצה חדשה ואהבה חדשה, הניקס בשנות ה-70, ושנות ה-90. ואח"כ עוד אהבה: מיאמי של שנות ה-2,000.
ואז, בגולד ג'ים, פתאום הרגשתי מין חום חדש. אהבה ואהדה לסלטיקס החדשה הזאת. פתאום הרגשתי שישנה לי קבוצה חדשה לאהוב. עם הניקס איבדתי תיקווה כבר מזמן, וגם מיאמי הופכת לא יותר מזכרון.
אז ככה, לפתע, נולדה אהבה חדשה!
הנה מה שכתבתי לעיתון 'חדשות הספורט' בשנת 1961 על הסלטיקס הזאת. אגב, היה זה המאמר הראשון שכתבתי אי פעם בחיי:
***
ראיתי הערב כדורסל מעולם אחר.
היה זה משחק המשרה על הצופה מן הילה, עטרה של דבר הלקוח מכוכב לכת רחוק. משהו שבכלל לא ידעת שקיים עד שעיניך רואות, והמוח סוף סוף מקבל את מראה העיניים כמשהו אמיתי שקרה ולא איזה חלום.
ניו-יורק ניקרבוקרס נגד בוסטון סלטיקס. "ניקרבוקרס"? נשמע לי כמו שם חברת תובלה. "סלטיקס"? הסלטיקס היחידה שאני מכיר משחקת בגלזגו. הערב ראיתי שחקן שחור צנום בשם ג'וני גרין עולה במעלית עד תקרת האולם ומשחיל את הסל הנהדר ביותר שראיתי בחיי. צבטתי את עצמי: האומנם? האומנם יכול בן אנוש לנתר כה גבוה? היה זה משחק כדורסל בליגה המקצוענית הנקראת NBA.
הליגה כאן מחולקת לשני אזורים, דיביזיה מזרחית עם ארבע קבוצות – בוסטון סלטיקס, פילדלפיה ווריורס, סירקיוז נשיונלס וניו-יורק ניקרבוקרס, ודיביזיה מערבית הכוללת את לוס-אנג'לס לייקרס, סינסינטי רויאלס, דטרויט פיסטונס, סנט-לואיס הוקס ושיקגו פקרס. כעת מובילה במזרח סלטיקס עם 23 ניצחונות ושבעה הפסדים (הניקס משתרכת במקום האחרון עם שמונה ניצחונות ו-22 הפסדים), ואילו במערב מובילה הלייקרס עם 20 ניצחונות ו-10 הפסדים.
ביציע שממול יושבים כמה מאות אירים-אמריקאים מקומיים, משוגעי סלטיקס. כי לידיעתכם, בוסטון היא העיר ה"אירית" ביותר בארה"ב. הגארדן, על השדרה השמינית ורחוב 50, נמצא בתוך אזור אלכוהול וסטריפטיז עם בארים כמו "מקאולי", "ג'יין ניבון השמנה" – מעיין השתייה המועדף על דיימון רניון בזמנו – ו"חור השתייה של טיימן". כאן האירים מרגישים בבית כמו שבני בית-אלפא מרגישים בתוך שדה חיטה.
האולם מלא. היכולים אתם לתאר אולם כדורסל המכיל 16 אלף מקומות ישיבה ולכל אזור מ-36 האזורים בארבע הקומות יש שירותים, מזנונים ומה לא? לי, ש"גן-אברהם" ברמת גן היה שיא שיאי מגרשי הכדורסל שביקרתי בהם, ההלם הוא טוטלי.
לפני שעה קלה ניצחה מכללת סיינט-ג'ונס את ניו-יורק יוניברסיטי 65-87. צופים רבים, המעדיפים כדורסל מכללות אך מוכנים גם "לסבול" כדורסל מקצועני, נשארו לצפות במשחק השני. אלא שנדהמתי לראות גם לא מעט צופים שעזבו: הם היו יכולים להישאר ולחזות בכדורסל הנפלא בעולם חינם אין-כסף, אך כל זה כנראה כבר לא עניין אותם. כי כאן, לידיעתכם, כדורסל המכללות עולה בפופולריות שלו על הכדורסל המקצועני.
אני שומע תופים, אני שומע חצוצרות, ובדיוק בשעה 20:05 השופט זורק כדור ושני ענקים – ביל ראסל מהסלטיקס עם גופייה מספר 6 ודרל אימהוף, הפיבוט (שחקן הציר) הלבן של הניקס, מנתרים לשחקים והמשחק החל.
הכדור לא נח אפילו לשבריר שנייה. השחקנים רצים, עפים, והכל במהירות הברק. כל השחקנים גבוהים ביותר חוץ מבוב קוזי, הרכז הקוסם של הסלטיקס. כולם שומרים אישית, אבל איש אינו מתקיף אותם בתרגיל "שמיניות", תרגיל אותו לימד אותי המאמן שמעון שלח בקורס מאמנים בגן שמואל ב-1953, ומאוחר יותר יהושע רוזין במכון וינגייט. איפה השמיניות? במקום התרגיל הזה כל שחקן לוקח כדור, מתעתע, עולה לזריקת ניתור ולפני שהספקת לומר "ג'ק רובינסון" – הקבוצה השנייה כבר בפאסט-ברייק (התקפה מתפרצת) מהסרטים עם קליעת סל כשהידיים עולות מעל גובה הטבעת והכדור נוחת פנימה בכוח אימים. "דאנק" הם קוראים לזה, והדאנק – כך נדמה – מלהיב את הצופים יותר מכל.
אני מסתכל בהערצת קודש על הסלטיקס. עוד בארץ שמעתי על הענק ראסל. הוא למד באוניברסיטת סן-פרנסיסקו והוביל אותה לשתי אליפויות של ליגת המכללות (NCAA) בשנים 1955 ו-1956 ולשיא נהדר של 58 ניצחונות רצופים. הוא אף הוליך את נבחרת ארה"ב לזכייה במדליית זהב באולימפיאדת מלבורן. כסלטיק, כבר בעונה הראשונה שבה הצטרף לליגה בשנת 1956, הוא זכה בתואר השחקן המצטיין של ה-NBA, וכיום באמתחתו יש כבר ארבע אליפויות.
אתו עולים הרכז המופלא, שרק נסים ונפלאות שמעתי עליו – בוב קוזי הקוסם. כאן רכז המשחק מתואר כמספר 1. המספר הוא אבסטרקטי, כי הוא מגדיר תפקיד ללא כל קשר למספר הגופייה. לידו עולה מה שמכנים כאן "הרכז הקולע" (מספר 2), קייסי ג'ונס הנהדר, שלמד וניצח עם ראסל בסן-פרנסיסקו, ושהיה הרכז של האמריקאים באולימפיאדת מלבורן. לצדם בחמישייה שחקן הפינה (מספר 3) סם ג'ונס השחור, אחד הקלעים הטובים בעולם, ומתחת לסל, בעמדה שנקראית 'פאואר-פורוורד (מספר 4) טום היינסון – טנק לבן וגדול. הפיבוט (מספר 5) הוא כמובן ראסל. הסתכלו בבקשה מי יושב על הספסל: תומאס "סאץ'" סנדרס, פרנק רמזי, ועוד חיה נוספת, תאומה להיינסון, בשם ג'ים לושקטוף. שמו בלבד צריך להפחיד את כל השומרים עליו.
(וכו' וכו')
***
המחשבות לא פוסקת לרוץ במוח שהתרוקן משליש תאיו, אך מה שנשאר מספיק לעורר כל מיני הרהורים:
מה היה אילו היה לסלטיקס גורדון היווארד בריא?
מה היה אילו היה קיירי אירוינג בריא?
היו גולשים המאמינים שטוב שהם אינם. אני טוען בדיוק להיפך: עם הייווארד ואירוינג, וכל הצעירים המככבים היום, בנוסף לאל הורפורד, מרכוס מוריס, ומרכוס סמארט, הסלטיקס היו מהווים כבר העונה יריב מסוכן ביותר למנצחת המערבית, ואני מאמין שהיה להם יותר קל נגד גולדן סטייט מאשר נגד יוסטון. אבל למה להיכנס לוויכוחים היפוטתיים כאלה?
קודם שיעברו את הקאבס.
המשחק הערב הוא כל כך קריטי. הסלטיקס לא יכולים להרשות לעצמם לתת לקאבס לשלוט עליהם. אפילו אם יפסידו חלילה, עליהם לתת לקאבס קרב על הכסף להראות קבל עם ועדה שהם יותר מסתם קבוצה ביתית טובה. הם קבוצה המתחילה לחשוב אליפות.
טרי רוזייר עדיין איננו סטפן קרי וג'ייסון טאטום איננו קווין דוראנט. אבל הסלטיקס – שהתאהבתי בהם ALL OVER AGAIN – הם לא קבוצה של יחידים. הם קבוצה שהסך הכל שלה טוב בהרבה מסכום היחידים בה. הסלטיק'ס היא קבוצה שתגבור על הקאבס לא בגלל שהיא טובה יותר, אלא בגלל שהיא מאומנת טוב יותר, ויש לה יותר RESOLVE!
מעורב מעולה!
מסכים לגבי הרוקטס. לגבי הסלטיקס הכל מתחיל ונגמר ברגליים.
עכשיו תחליף כינוי ותעליב את מנחם תחת הכינוי "הופס out וואלה in"
אפשר להחניף למנחם {היקר} בלי להפריח ספקולציות למרות שספקולציות אלו לא קשורים להופס וזה תחום שהוזי הללל טובים בו.
עוד כף זכות:
כדי להתיימר לדעת של מי כל כינוי צריך להיות קרוב לנביא. וכולנו יודעים למי נתנה נבואה… יכול להיות שזוהי סיבת ההתיימרות להאשמה ?
להוזים פתרונים.
יש שתי אפשרויות: האחת להיות נביא, השנייה להיכנס למערכת כשאתה חבר צוות ולראות את פרטי המשתמש.
אם אתה רוצה להעליב את מנחם או כל אחד אחר להבא לפחות תעשה את זה כמו גבר מכינוייך.
באמת נראה לך שלא ידוע שאתה חבר "מערכת"? באמת נראה לך שאשתמש באותו מייל לשתי כינויים. היה לי פעם כינוי אחר ודווקא אתה "חבר המערכת המהולל" דיברת עם שתי הכינויים כמעט בו זמנית.
אגב בתור "חבר מערכת" אתה אמור לדעת שאם משתמשים עם אותו מייל לשתי כינויים, התמונה לא תשתנה למרות שינוי הכינוי. עד כמה שידוע לי התמונה של מייקל לא מופיעה בשום כינוי אחר באתר.
אז אנא ממך אל תטיח דברים שאין להם ביסוס!!! אני יכול להוכיח לך שאני לא הכינוי שציינת! חשבתי שחברי הללל הם רק אדיוטים בכדורסל אך כמו תמיד מסתבר שאין גבול לטמטום
הידד, העלילה האהובה עליי נמשכת. כמו כלב שתקוע על צווארו מכסה פח האשפה שמישהו, לא ידוע מי, הפך ופיזר בכל הבית, רק שהפעם הכלב פתח את הפה, ו-וואלה, הוא חושב שהוא אלכס ג'ונס.
בבקשה, תוכיח שאתה לא הכינוי.
מקסים, המאמר הראשון על הסלטיקס.
והוא מתחבר מצוין למאמר העדכני –
שלך ושל קליבלנד.קום.
תודה על אחלה מעורב, מנחם.
תודה גיא
יש להניח שארווינג והיווארד בריאים הסלטיקס יותר טובים.
בכל זאת, על הנייר עדיין שניהם השחקנים הכי טובים בסגל של הסלטיקס.
טור מצחיק ומרגש.
שתי הדקות הראשונות בישרו את מה שצפוי . שלושה איבודים ומשחק מפוזר של גס . סטיב קר ראה ולא עשה כלום. שפת הגוף של סטף וקליי שידרו תחושה של ביאוס כללי לאורך כל המשחק. דוראנט לוקח את הכדור והשניים צופים בו בעיניים כלות בתקווה שיזרוק עצם לאחד מהם. קרי בהגנה היה מסננת , וכמו שאמרת מנחם, יאנג היה הרבה יותר יעיל בשמירה על הארדן.
יוסטון שיחקה חכם עם הרבה תנועה לסל וסחיטת סל ועבירה .
בתחילת הרבע האחרון נראה שההפרש מצטמק כשעל הפרקט ליבינגסטון, קליי, קרי, יאנג וגרין . המשחק היה מהיר ושוטף ונראה היה שסטף התעורר לחיים עד שדוראנט נכנס ושוב הכל נעצר.
לא ברור למה ג'ורדן בל , מגי וקוק לא משחקים .
כתבת יפה.
נחמד לראות שיש עוד אוהדי גולדן סטייט שלא מאשימים את השופטים בהפסד אלא את השחקנים/המאמן.
מעורב מעולה כרגיל.באמת קשה לחשוב איך בוסטון הייתה נראית עם הכוכבים הפצועים, עדיף לא לחשוב על זה ולזרום עם מה שעובד מעולה עכשיו
נכון
נפלא מנחם
אהבתי הכל ובעיקר את מה שכתבת על הסלטיקס והאימון הנהדר שיש בה.
לא יודע מה ילד היום (המשחק הבא בקליבלנד בראשון לפנות בוקר) אבל הסלטיקס ממשיכים זו שנה רביעית בהתקדמות מדהימה שעדיין לא ראינו מאף קבוצה אחרת ב 5 השנים הראשונות אז החלה בבנייה ובכלל לא הגיעה לפליאוף.
תודה על המעורב ועל מה שכתבת במאמרך הראשון, עוד לפני שנולדתי 🙂
אז עכשיו ישנם שני דוקטורים אוהדי הסלטיקס: ד"ר רזי וד"ר מל…
שלום מנחם
טור מקסים ומרגש!!!
אם לשפוט לפי המשחק הראשון של ג"ס נגד יוסטון וגם במשחקים של בוסטון נגד קליבלנד,הקבוצות קיבלו החלטה שאמנם צריך לשמור חזק את הכוכב אבל מצדם שיקלע גם 50 נקודות , אם הוא מקבל אפס עזרה מהחברים אז הניצחון די מובטח…
אצל בוסטון ראינו את זה בשני המשחקים,ובמשחק השני של יוסטון כשכל שחקני המשנה נותנים תפוקה אז הם מנצחים.
מעניין אם קליבלנד יפיקו לקחים למשחק מס' שלוש גם מהמשחק הנוכחי של יוסטון
יום נפלא
תודה
ריגשת מנחם. תודה. אני הרבה פחות מבוגר ממך אבל גם לי הזכרת למה בכלל התאהבתי במשחק הזה : )
תודה
האם חוק המשחק השלישי של ג"ס פועל גם בבית או רק בחוץ (כשהם פיבוריטים)?
תודה דוק! טור נפלא
1 – כל מילה אמת. אבל גם בשיאה יוסטון נראתה לי גרועה ושברירית. ההסתמכות על הארדן ועל הבידודים בעורקיה, וזה יפיל אותה.
היא ניצחה משחק אחד, אני מהמר שזה היה הראשון והאחרון בסדרה.
2 – את בוסטון של בירד שנאו גם, בגלל איינג' והמרפקים של מקהייל.
זה גרם לי לחשוב – איינג' וסטיבנס הם שני הפכים שיוצרים שלם אחד.
איינג' מביא את האש והמלחמה, וסטיבנס את הרוגע.
ביחד הם יוצרים קבוצה שמביאה את שניהם.
נכון מאד!
מנחם היקר, פוסט מרגש מהלב שמחבר את הצד האנושי אליו כל אחד מאיתנו יכול להתחבר…אבי נפטר לפני קרוב ל 15 שנה..והזמן עושה את שלו והזיכרון מטשטש, אני מנסה ל"הילחם" בזה..ובינתיים מצליח אבל..
הפוסט שלך = עצוב + משמח = מרגש
ולצערי אני חושש שגולדן סטייט יהיו אלופים no matter what
למרות הבלואאוט…הייתה כל הזמן תודה שהם פשוט יכולים לחזור למשחק
they were in striking distance
"נורא קשה להיות אוהד אנדרדוג"
תודה!
יופי של מעורב דוק,
תודה!
הקלידו את התגובה כאן…
מעולה מנחם!! מהטובים ביותר שלך בשבועות האחרונים! ממש נהניתי..
תודה. ההנאה כולה שלי!
מנחם הנצחון של הרוקטס מרשים במיוחד וכל זאת ללא תרומה ממשית מקאפלה…. בכל מקרה בכל פעם שהרדן יקלע 40 נקודות יוסטון תפסיד בסדרה… יוסטון לא בנו השנה קבוצה כה עמוקה של קלעים כדי שזה ייפול על כדרור של 20 שניות ועלייה לשלוש של הזקן
תודה מנחם
תודה לך שעייה
מנחם תודה על אחד המעורבים הטובים שלך.
מאוד מצחיק התיאור הציני שלך של הג'ים והמתאמנים שמסתכלים על עצמם במראה. אני הולך לבריכה אצלנו בישוב ובמלתחות רואה את הצעירים מסתכלים על עצמם כל הזמן כמו Xוסיות, זה פשוט מביך.
מרגש מה שכתבת על אישתך ואיך שאתה הולך ושוכח דברים פשוטים ויומיומיים שהיו חלק אינטגרלי ממך. זה כל כך נפוץ אצל כל מי שמאבד מישהו. וגם יפה האנלוגיה עםם האהובה הישנה בוסטון.
לא פיענחתי עדיין איך הסלטיקס בנו לעצמם תדמית של קבוצת פועלים שיויונית ולוחמת, כקונטראס ללייקרס עם השואו והשופוני, וכל זה כשבעיר עצמה היא אליטיסטית וסנובית. יש איזשהו ניתוק בין העיר לבין המועדון. אני זוכר שפעם הית בבוסטון ועשיתי צעדה לכיוון הגארדן המיתולוגי, שאלתי אנשים ברחוב מה הדרך ולא היה להם מושג על מה אני מדבר.
מה xוסיות מה? השתגעת? אתה רוצה להסתבך עם קרמר?
תודה עגל
שמע מנחם, אני כל פעם נזכר מחדש איזה קילומטראז׳ מטורף בכדורסל יש לך. גדלתי על הכתיבה שלך בשנות ה 80 וכשאני רואה חומר שכתבת מ 1961 זה מזכיר לי שאולי אני לא ככ זקן… (43..). אחלה כתיבה ובכלל אתר נהדר. תודה
תודה
סוף סוף הבנתי, מה חסר לי במעורב (המצויין שלך), וזאת ראיית התמונה הכללית.
כמה שעות לאחר המשחק האדרנלין שלך זורם, ההתלהבות בשיאה והרושם מהמשחק עדיין הולם.
התוצאה: המנצחת מדהימה, נפלאה, היסטורית. כל מטאטא ג'ורדן וכל דאבל פיגורס גולדן סטייט
המפסידה: תעוף בסוויפ. עלובי נפש, לא ראויים לחיות. לפרק ולבנות מחדש, להעיף את המאמן יחד עם ה- GM.
כשזה בא עם התבלין הסודי של פרובוקציה חיובית כדי לייצר הייפ ורייטינג, התוצאה לפעמים מביכה משהו.
צר לי להיות ה- party popper:
– גולדן סטייט פייבוריטים. הם גנבו את יתרון הביתיות, חזרו בשלום לבסיסם. אין פצועים, אין מורחקים. הכל טוב מבחינתם.
יוסטון אמנם התפוצצו אתמול, ובאמת זה היה מאד מרשים. אבל בסך הכל מדובר בסגירה מרהיבה של דלת האורווה, כשהסוסים כבר ברחו במשחק 1.
– בוסטון ניצחה את המשחקים שהיא היתה חייבת לנצח כדי לשרוד את הסדרה. כל תוצאה אחרת והסדרה היתה גמורה לחלוטין.
כעת הסדרה חוזרת לקליבלנד, כאשר ללברון וחבורתו יש לפחות סיכוי של 50% לקחת את הסדרה. אין לה (עדיין) יתרון ביתיות, אבל יש הרבה יותר ניסיון במעמדים האלה ויש לה שחקן על שאין לבוסטון.
יתירה מזו, משחק 2 הבליט נחיתות מובנית של בוסטון ברמת הכישרון על המגרש. אלמלא 2 הדקות האחרונות לפני החצי ואולי גם איזו מכה שחטף לברון, לא בטוח שהיינו עומדים ב – 2-0.
לקאבס, יש עדיין 2 הזדמנויות לקחת מבוסטון את הביתיות.
אני מהמר שהסדרה חוזרת לבוסטון ב- 2-2
למרות שהתרחיש של גמר נוסף של ווריורס-קליבלנד הוא דיי ריאלי (אם כי עדיין המשימה לא תהיה פשוטה עבור קליבלנד),
עדיין אפשר קצת לפנטז על גמר של רוקטס-סלטיקס.
נכון שהסיכויים לכך לא הכי גבוהים, אבל זה לא בלתי-אפשרי.
מסכים לגבי בוסטון פחות מסכים לגבי יוסטון.לקחת את כל הסדרה היא כנראה שלא תצליח אבל לדעתי עוד משחק אחד היא בטח תיקח
ההגיון אומר שאתה צודק. הלב מקווה שלא
תענוג של מעורב
חולק עליך רק בנקודה קטנה –
לתת להארדן לשמור על דוראנט זה רעיון מעניין. זה מכניס מחוייבות להארדן מצד אחד ומצד שני גורם לדוראנט לנסות לנצח לבד ואז הלוחמים לא מתחממים בתור קבוצה.
דווקא אהבתי 🙂
הרוקטס בגישה של גם ככה אין מי שיעצוראת דוראנט והוא ישים 40 אז שהארדן כבר יעשה קולות של הגנה עליו וננסה לעצור את כל השאר.
עבד היום
תודה. בקשר להארדן שומר על דוראנט? לא חשבתי על זה בצורה כזאת!
מעורב מעולה מנחם, תודה רבה!
תודה בובי!
מעורב נפלא ומרגש. תודה רבה מנחם.
אשריך שזכית לראות את ראסל, קוזי והאחרים משחקים, ואשרינו שזכינו לשמוע ממך על הנ.ב.א.
תודה רבה רבה
תודה מאנו
מעולה מנחם. וואו הטור משנת 1961 אפילו לא הייתי קרוב להיות בתוכניות אז 🙂 גדול
תודה שמעון
מצטרף למחמאות מנחם
תודה יניב
עשרות שנים אני נהנה עד אין סוף בקריאת מאמרי מנחם. וזה ממשיך !!!
תודה על מחמאה מחממת לב!
נגעת בי מנחם.ממש מרגש.
ולא תאמין היכן אני – בדיוק על חוף הים בבת גלים .
תמשיך לפנק תודה מעומק הלב.
זכינו.
וואו…מקנא בך. תודה
נפלא
תודה ארנון
מעורב נפלא ומרגש, מנחם. אחד מהטובים שלך שקראתי.
תודה ואל תפסיק להיות אתה
תודה על המחמאה
פוסט נהדר דוקטור, תמיד היית במיטבך כאשר מצאת דרך לשלב את האישי עם הכללי. עוד כתבה שלך שתישאר עימי זמן רב. תודה רבה
תודה האווי. מעריך זאת מאד
דרך אגב, ובלי קשר, בסוף יוני יוצא בארה"ב הסרט The Catcher Was a Spy, על סיפורו של מו ברג, שאם אני לא טועה, כתבתעליו כאן כמה פעמים
תודה מנחם, פשוט תענוג לקריאה. באמת אחד הטורים הטובים והמרגשים.
תודה אפלטון. מעריך זאת מאד
מעורב נפלא. תודה מנחם
תודה לטרל!
הרעיון לקרב MMA אדיר, אגב, אני מהמר גם על כריס פול נגד גרין, ולא בגלל זלזול בגרין. כזה שחקן חכם, הבוקס סקור לא מתקרב לתאר את מה שהוא עשה. היו דקות (רבע שני?) שהארדן היה על הספסל ופול התעלל בהגנה של גולדן סטייט.
הבדלי משקל וגובה גדולים מדי לצערי
וואו, איזה מעורב מדהים!
תודה רבה מנחם. תענוג לקרוא.
תודה CALM
איזה מעורב נפלא. תענוג.
תודה חברי דייביד
1. לגבי הסלטיקס אני מקווה שלא מדובר בסגירת מעגל אלא בהתחדשות ארוכת שנים, הכתיבה שלך חשפה לי את הסלטיקס ומאז בכל מה שקשור לכדורסל אני ירוק, אפילו מייקל לא שנה את זה.
2. הסלטיקס של היום היא הקבוצה היחידה בליגה שסכום חלקיה שווה יותר מערך של כל שחקן בנפרד, והקרדיט הוא לבראד סטיוונס.
3. כרגע בסדרה 2:0 ויכול להיות בהחלט מצב שלברון יתעלה ,ישווה וינצח את הסדרה, אבל כרגע סטיוונס מביס בגדול את רוקי לו,
4. לגבי הבחירה מספר 1 בדראפט, בכדורסל של היום מה יותר חשוב סנטר או פליימייקר? מי יביא את הטבעת הביג גאי או האול אראונד פלייר? מתי פעם אחרונה זכה סנטר בתואר MVP (האחרון היה שאק? ), התשובת לשאלות אלו מובילות לכך שפניקס חייבת לבחור בדונציץ, ולא משנה מי הם הביג גייס שנרשמו לדראפט, אלא אם ביל ראסל מופיע ברשימה.
שאלה היום אמביד בריא עומד לבחירה,אתה לא בוחר בו ראשון?
לגבי 4 אני נוטה להסכים, במיוחד כששמעון כבר קורא לו באסט.
בהצלחה עם דונציץ זוכה באמויפי או באליפות. תרשום ותצלם מסך. דונציץ זה גלינארי. יגיע אולי איזה כמה הופעות באולסטאר גם גלינארי היה קרוב לזה וגם גרין אולסטאר. הוא לעולם לא יהיה שחקן טופ 10 בליגה הזאת בשום שלב בקריירה. לא יקח אמויפי ולא יביא אליפות כשחקן מוביל אולי נגר משלים ביום מן הימים. שחקן נחמד וזהו. אין לו יכולת לשלוט בליגה הזאת. לוקח את איטון בכל יום עליו.
אני איתך על דונצ'יץ'.
נראה לי כמו דיאן בודירוגה משודרג . . .
נעזוב את הביטחון בצד. גלינארי? אייזו גאלו? כרמלו האיטלקי? אותו אתה משווה לדונצ'יץ', השחקן שמתבסס על ניהול משחק ומסירות? זה כמו להגיד – מאייטון הזה לא יצא כלום. אייטון זה קירק הינריך.
סנטר בשם אנתוני דיוויס מועמד בשלישייה האחרונה לאמויפי ויזכה גם יום אחד. ואותו דיוויס גם בשלישייה הסופית לשחקן ההגנה של העונה. שם כמה גארדים בכיס הקטן. ודונציץ זה לא הארדן לברון או ווסטברוק או דורטנט
תתפלא, אבל הפיניקס בוחרים באייטון ב-99%
למה לתת לרארנט את כל הקרדיט על לכלוך? הם אולי היו לבנבנים מדי, אבל אני לא חושב שבירד ומקהייל נרתעו מקשיחות ומשחק מלוכלך, בטח לא מטראש טוק (אולי עם קצת יותר קלאסה משל גארנט שהיה יורד נמוך).
למשל:
https://www.youtube.com/watch?v=X7r6vXeOfyQ
בירד היה הטראש טוקר מס' אחד אז, ואולי הגדולים אי פעם. אבל הוא לא ליכלך. רק תקע לך קטנה שנשארה אתך עד סוף הקריירה
זוכר את העמוד הכפול של מנחם חח.
שלחתי אליך פעם מכתב .
וואווו…הכפולות במעריב…שכחתי!
מנחם, מעורב נהדר.
כבר כתבתי מזמן, שבכל פעם שאתה מכניס אותנו לעולמך האישי,
הרגשי, בכתיבה המרגשת שלך, אתה סוחף אחריך את כלל הקוראים באתר.
יוסטון שיחקה נהדר, גולדן סטייט שיחקה בצורה רשלנית, ונראה כאילו היא האמינה לצ'ארלס בארקלי שאמר שהיא תנצח את הסדרה ב-3 משחקים.
אריזה שמר מצויין כל דוראנט, קליי תומפסון נעלם, וסטף קרי מחפש את הקליעה שלו.
אני מניח שבאורקל ארינה, הסדר יחזור על כנו.
התחזית הנוכחית שלי. גולדן סטייט ב-6.
בוסטון, קבוצה מרגשת. גם אם אתה לא אוהד בוסטון, קשה להיות נגדה.
אם היא תעפיל לגמר זו תהיה אחת הסנסציות הגדולות בהיסטוריה של הליגה.
תודה אופיר. מעריך זאת מאד.
הארדן הגזים עם הזריקות מהשלוש כשהוא זורק 15 זריקות וקולע רק 3 מהן (9-6 מטווח שתי נק'). עדיין יוסטון סיימו עם 38.1% מהשלוש שזה טוב מאוד כשטאקר (6-5) וגורדון (9-6) קולעים יחד 15-11 והשאר 5-27 כשלהארדן כאמור 15-3 ולאחרים מהשאר 12-2.
לקליי היה 7-1 משתיים אך 4-2 מהשלוש ולקארי היו 8-1 מהשלוש אך 11-6 משתיים.
תודה מר מנחם לס
מרגש עד דמעות
מה קורה ?
זוכרים : יוסטון נגד גולדן = יוסטון.
ובמזרחחח = קליבלנד.
גמר = קליבלנד – יוסטון
אלופה = קליבלנד.
מה כבר שחכתם את חדש פה ?
הצלחות ובריאות לכל עם ישראל.
תודה ,חדש
תודה מנחם! טור יפה ומרגש. הכתיבה שלך על אהבה, זכרון ושכחה ולחבר את זה לכדורסל – ממש אמנות.
תודה ליאור. מערך זאת מאד
בואנה דוק יצא לך טור ממש מרגש! תודה!
תודה גיא!
מנחם מרגש מאוד. FOR REAL
מעריך זאת, אנונימי!
מנחם תודה, באמת מרגש ונערץ האהבה שלך למשחק.
הערה אחת – חלק ענק מהמשחק הוא להגיע למיס מאצ', אז אני לא מבין למה אתה שואל "למה סטיבנס/קר לא שמו שומר אחר". הם שמו, ואז הקבוצה השניה הגיעה למיס מאצ' שרצתה…
תודה נתנאל
מנחם,
הצעתי בעבר ואני אזכיר שוב. אולי לקראת הפגרה כדאי להמשיך את פרוייקט 50 אגדות עתידיים. הכתיבה שלך בפרוייקט פשוט ספרותית הומוריסטית ואני קורא מידי פעם מאמרים אלו בשנית ואפי' בשלישית.
אשמח מאוד אם תחשוב על זה
מנחם, תודה על המעורב.
אני אמנם לא זוכר את עצמי בגיל 20, אבל מה שבוסטון עושה הוא בהחלט דבר מדהים שישאיר חותם טוב לפלייאוף הזה, בין אם יעברו את לברון ובין אם לא
אנחנו עומדים לעשות זאת!
אגב יש למישהו מושג לאן נעלם מתן גילור?
הוא מוחזק במעצר עד תום ההליכים בכפר לל"ל אחרי שנתפס מנסה לשים תמונה של לברון על פני הפסל של הקדוש דלונטה
הוא בדיומא כל בוקר!
מנחם אתה ענק
לדחות את המעורבים שלך זה פשע
חובת קריאה בבוקר
תודה מידן. מעריך זאת מאד
מקסימום עד 6:30 בבוקר
נפלא, תודה
גם אני נהנתי
תודה
מעניין מרגש קולח
תודה רבה😁
תודה לכל המחמיאים! אנחנו הכותבים ומשקיעים מעריכים זאת מאד כי 'התשלום' היחיד שלנו הוא שאנשים נהנים לקרוא מה שאנחנו כותבים!
מנחם אתה מלך
מעורב מרגש דוק! תודה ששיתפת את הקטע מ 61', כתוב די מדהים.
כיף לראות איך אפשר לפתוח את הראש ליהנות מקבוצה נוספת, מעורר מחשבה
תודה רבה מנחם
וואווו…. נתת פה במענה אישי לכל אחד !!!!
שאפו מנחם 🙂
בודדות הפעמים שאני מגיב, אבל חייב לומר שנגע ללב.. עושה חשק ללכת לראות את המשחקים ולרדת לעומק הזיבה למה ומתי אני נדלקתי על המשחק…
ואולי אני צגיב רק כדי לזכות בתגובה ממנחם 😉
תודה רבה!